את השיטה שלי פיתחתי בעקבות ילדות לא פשוטה שעברתי.
החוויות שעברתי בבית הספר היסודי היו מאתגרות מאוד עבורי והתמודדתי עם כישלון לימודי, דחייה חברתית, ביטחון עצמי נמוך והתקפי חרדה שהיו מלווים בתסמינים פיזיים.

בתור ילדה, בחרתי לא לשתף את הוריי באותן חוויות שעברתי, כדי לא להכביד עליהם ולהכאיב להם, על סמך חוסר הידיעה הם פעלו, ולכן בחלק מהמקרים, לא קיבלתי את המענה לו הייתי זקוקה.

ככל שהתבגרתי, נוכחתי לדעת שזה לא משהו שייחודי רק להוריי,
אלא ישנו פער בין האופן שבו ילד חווה את מציאותו, לבין האופן שבו הורים רואים ומבינים אותה.
מתוך המקום הזה, ובעזרת כלים שאספתי בדרך, פיתחתי שיטה שמייצרת שפה משותפת ומאפשרת להורים להתבונן בסיטואציות יום-יומיות דרך נקודת המבט של הילדים.